בפסק דין שניתן ביום 22.4.2019 בבית המשפט המחוזי-מרכז (כב’ השופט בורנשטיין) נדחה הערעור של הדוגמנית בר רפאלי על החיוב שלה במיסים בישראל בשנות המס 2009-2010. במרכז הדיון בערעור נדון שאלת מעמדה של רפאלי כ”תושב ישראל” בשנים האמורות.
כידוע, המונח “תושב ישראל” קיבל את חשיבותו לצורכי מס עם המעבר לשיטת מיסוי פרסונלי, במסגרת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס’ 132) (להלן: תיקון 132). במסגרת תיקון 132 נקבע כי “תושב ישראל” ישלם מס בישראל על הכנסתו ש”הופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל”.
בתיקון זה נקבע מיהו “תושב ישראל”. המחוקק קבע חזקה טכנית מספרית, לפיה יחיד ששהה בישראל בשנת המס 183 יום או יותר, או שהה בישראל 30 יום אך סך תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 יום או יותר.
החזקה הטכנית ניתנת לסתירה על ידי פקיד השומה או הנישום.
המבחן המכריע הוא המבחן המהותי. המבחן קובע כי יחיד הוא “תושב ישראל” אם “מרכז החיים” בישראל. לשם קביעת מרכז החיים, הקבע המחוקק בתיקון 132 מבחני עזר המיועדים לשם איתור זיקותיו של הנישום לישראל, במסגרתם יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים, והחברתיים. ההגדרה מפרטת מספר קריטריונים, אשר אינם רשימה סגורה, לקביעת מקום מרכז החיים, ובהן: מקום ביתו הקבוע של הנישום, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע מקום העסקתו הקבוע, מקום האינטרסים הכלכליים הפעילים והמהותיים שלו ומקום פעילותו בארגונים, באיגודים או במוסדות שונים.
אשר לחזקה הטכנית, נקבע בפסק הדין, כי קמה חזקה שרפאלי היתה תושבת ישראל בשנת המס 2009. החזקה לא התקיימה בשנת המס 2010, אולם ימי השהייה של רפאלי בישראל ותדירות הביקורים בארץ מלמדים כי מרכז חייה היה בישראל.
אשר למבחן המהותי התייחס פסק הדין למספר קריטריונים. בית המשפט מצא כי בית הקבע של רפאלי בשנים הרלוונטיות היה בישראל ולא בארה”ב, כפי שטענה. בית המשפט מצא, כי בית הוריה של רפאלי בישראל עונה על ההגדרה של בית קבע מאחר שהיא ניהלה בו שגרת חיים, ואף נהגה לארח בו חברות. כמו כן נמצא, כי דירה שהושכרה על שם אחיה ודירה נוספת שהושכרה על שם אמה עמדו לרשותה של רפאלי כשהגיעה לישראל. מנגד, נקבע כי קיים חלל ראייתי בנוגע לנסיבות מגוריה בביתו של בן זוגה של רפאלי באותה תקופה השחקן האמריקאי, לאונרדו די-קפריו, בלוס אנג’לס, וכי לא הוכח על ידה כי מדובר בבית קבע שלה.
בהקשר זה ציין השופט בפסק הדין, כי רפאלי “לא הביאה לעדות את לאונרדו, או מי מטעמו, עדים שיכלו בוודאי לשפוך אור על נסיבות מגוריה בביתו באותן השנים”.
במסגרת ניתוח הראיות שהניחה רפאלי בפני בית המשפט, קבע השופט בפסק הדין, כי התמונות הרבות מהאלבומים הפרטיים בהן נראית רפאלי עם לאונרדו אכן מצביעים על עומק היחסים ביניהם. אולם, השופט לא התרשם מכך, וקבע כי “בהתחשב בכך שמדובר במי שנמנים עם תעשיית הבידור והזוהר, האמירה לפיה ‘תמונה אחת שווה אלף מילים’ אינה בהכרח נכונה”.
אשר לקשרים המשפחתיים והחברתיים, נקבע בפסק הדין, כי רפאלי המשיכה לשמור על קשרים הדוקים וחמים עם בני משפחתה וחבריה בישראל באותן שנים. אשר לקשרים הכלכליים נקבע כי הכנסותיה של המערערת מעבודות דוגמנות ברחבי העולם הועברו לחברות זרות שבבעלותה, אשר נשלטו ונוהלו מישראל, ולכן יש לסווגן כתושבות ישראל לצורכי מס. אביה ואמה של רפאלי היו מעורבים בעסקיה ותרמו לקידום קריירת הדוגמנות שלה. כמו כן, הסתייעה רפאלי בגורמי מקצוע ישראלים, כגון רואה חשבון שטיפל בעניינה מהארץ.
עוד נמצא בפסק הדין, כי רפאלי הייתה באותן שנים חברה בקופת-חולים בישראל, רכשה תרופות וקיבלה החזרים מהקופה, חויבה בדמי ביטוח לאומי בארץ, וכן החזיקה בכרטיס אשראי ישראלי. כמו כן, החלה רפאלי באותה תקופה בביצוע עסקה לרכישת דירה בישראל.
בנוסף נמצא, כי במהלך כל שהותה בחו”ל לא הפכה רפאלי לתושבת מדינה אחרת לצורכי מס, לא שילמה מס במדינה אחרת בגין הכנסותיה הבינלאומיות (מלבד המס ששולם במקום הפקת ההכנסה). כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה של רפאלי על היותה “חסרת תושבות”.
בסיכומו של דבר קבע השופט בפסק הדין, כי רפאלי, אזרחית ישראלית שנולדה וחיה בישראל, ואינה תושבת מס בשום מדינה אחרת, לא הצליחה להרים את נטל הראיה ולשכנע כי זיקותיה הן למדינה מחוץ לישראל. לפיכך נקבע, כי מרכז חייה של רפאלי היה בישראל ויש לראות בה “תושב ישראל” בשנות המס שבערעור.
פסק הדין התייחס גם להסכם שומה שנחתם בין רפאלי ובין רשות המיסים בדצמבר 2009, בהתייחס לשנות המס 2005-2007, ולפיו מעמדה של רפאלי הוא של “תושבת חוץ”. השופט קבע בפסק הדין כי יכול שתהיה להסכם זה חשיבות בהליכים אחרים שנוגעים לרפאלי – תוך רמיזה להליך הפלילי המקביל המתנהל נגד הדוגמנית – אך אין לו נפקות לשנות המס שבערעור.
חשוב לציין, כי מאז השנים הרלוונטיות לפרשת רפאלי, נעשה שינוי משמעותי בכל הקשור לדיווח על התושבות, על מנת ליצור ודאות בסוגיה. המדובר בתיקון מספר 223 לפקודת מס הכנסה, עליו דיברנו במאמר קודם אשר פורסם באתר המשרד.
לקישור למאמר: ניתוק תושבות תיקון לפקודת מס הכנסה החל משנת המס 2016.
שינוי נוסף ומשמעותי בעניין התושבות לצורכי מס נעשה ביום 11.1.2018 על ידי רשות המיסים, עם פרסום טופס 1348, “ניתוק תושבות”.
לקישור למאמר: ניתוק תושבות טופס 1348.
בהתאם לתיקון 223, יחיד אשר מתקיימת לגביו החזקה הטכנית לגבי ימי השהות בישראל, נדרש להגיש דו”ח ניתוק תושבות לרשות המיסים בישראל.
בטופס 1348, שהינו נספח לטופס 1301, נדרש הנישום למלא פרטים טכניים לצורכי זיהויו ולצורכי חישוב ימי השהייה בישראל.
נראה כי פרשת בר רפאלי ממחישה את הצורך להתייעץ עם עורך דין מומחה לדיני המס ולחשבונאות מס בהליך רילוקיישן וניתוק תושבות. הגשה של דו”ח ניתוק תושבות בטופס 1348 לאחר התייעצות עם עורך דין מומחה למיסוי בינלאומי עשויה לחסוך הליכים אזרחיים ואף חשיפה להעמדה לדין פלילי, כמו בפרשת בר רפאלי.
מצורפת כתבה ששודרה במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 12 שבה הסביר עו”ד (כלכלן) ירון חיים את השלכותיו של פסק הדין האזרחי בפרשת בר רפאלי. עו”ד (כלכלן) ירון חיים הוא מומחה למיסוי ישראלי ובינלאומי, ועוסק בסוגיות מס וביטוח לאומי בהליכי רילוקיישן של ישראלים בחו”ל, תושבים חוזרים ועולים חדשים.
