שומת מס הכנסה וההכנסה השנתית לתשלום דמי ביטוח של עובד עצמאי-פסק דין חדש של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (ב”ל 34728-06-12 מאיר בן חמו נ’ המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.12.15)).
הכלל הוא שדמי ביטוח משולמים עבור “עובד עצמאי” על הכנסתו מהמקורות שבסעיפים 2(1) ו-2(8) לפקודה, ובכפוף לפטורים, ניכויים וזיכויים (סעיף 345(א) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ”ה-1995 (להלן: חוק הבל”ל)). ההכנסה בשנה השוטפת נקבעת על פי השומה הסופית של ההכנסה (סעיף 345(ב)(1) לחוק הבל”ל). בפרקטיקה, כל עוד לא נערכה שומה סופית במס הכנסה, משלם העצמאי מקדמות על חשבון דמי הביטוח, וההכנסה הסופית לפיה נקבע חיובו הסופי בדמי ביטוח בשנה השוטפת, נקבעת לפי השומה הסופית לאותה שנה במס הכנסה.
בב”ל 34728-06-12 מאיר בן חמו נ’ המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.12.15) דן בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתביעתו של נהג מונית, אשר רשויות המס הוציאו לו שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2004, הגבוהה מהכנסותיו המדווחות. בשלב הערעור בבית המשפט המחוזי חתם המבוטח בשנת 2011 על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בו הוסכם כי המבוטח ישלם לרשות המיסים סך 100,000 ₪ בגין חובותיו לרשויות המס, וזאת מבלי להודות בטענות הצדדים, והדבר קיבל ביטוי בנוסח ההסכם. בשנת 2012, הוציא המוסד לביטוח לאומי למר בן חמו הודעת חוב לפיה נדרש המבוטח לשלם סך 30,160 ₪ בגין הפרשי דמי ביטוח לשנת 2004. השאלה שנדונה הייתה האם הסכום שבו חוייב המבוטח במסגרת הסכם הפשרה עם רשויות המס מהווה תשלום בעבור הכנסה חייבת בתשלום דמי ביטוח.
בית הדין האזורי הסתמך על ההלכה של בית הדין הארצי לפיה לעניין תשלום דמי ביטוח, קיימת זיקה ברורה בין חוק הביטוח הלאומי ובין פקודת מס הכנסה, וכי סיווג מס הכנסה לגבי הכנסה היא המחייבת גם לגבי תשלום דמי ביטוח לאומי (עב”ל (ארצי) 82/09 איציק מועלם נ’ המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.1.10), וכן עב”ל 397/09 גילאון מתן ו-15 אח’ נ’ המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 24.6.10)).
לפיכך, דחה בית הדין האזורי את התביעה, וקבע כי כאשר קיימת שומה סופית מרשות המיסים – למוסד לביטוח לאומי אין שיקול דעת בקביעת גובה ההכנסה החייבת.
המסקנה היא כי נישום עצמאי המבקש לשקלל את הסיכויים והסיכונים בבואו לחתום על הסכם פשרה עם רשויות המס בנוגע להכנסתו חייב לשקלל את הפרשי דמי הביטוח שידרוש המוסד לביטוח לאומי בעקבות ההסכם.
